יום שישי, 30 בינואר 2009

***
I've never done this before, I've never written a blog, specially in English.
However I feel that it is not only important for me personally but also for people, that are dealing or will ever deal with Ameloblastoma or similar struggle or jorney in Israel and all over the world.
I still have a little difficulty with defining this "gift", that had fallen on my head and is about to change me and everything in my life.
I have still not decided if it will be a struggle, jorney or war,
but I hope that eventually at the "end" of "this" -
firstly, I will survive
secondly, I'll save the best of my out and inside self
will be happy, strong and fulfill my destiny.
***
מעולם לא ניהלתי בלוג ולא שאפתי לכך. אף על פי כן, בילדותי ניהלתי יומנים ועד עצם היום הזה השתדלתי לנהל יומני חלומות. מקווה שזה יהיה לי לעזר.
אני חשה שעלי לכתוב, לא רק בשביל עצמי, אלא בשביל כל אותם האנשים בארץ ובעולם, שמתמודדים או יתמודדו עם אמלובלסטומה או התמודדות מורכבת דומה, שתשנה את כל מהלך חייהם ואולי אף תגרום למחיקת ה"שאני" הנוכחי שלהם ולבניית "אני" חדש, שעמו צריך ללמוד לחיות מחדש.
למעשה, אני מרגישה, שאני עומדת לחוות לידה מחדש. אני נוטה להתבדח על כך עם חבריי. יתכן וזהו הרגע בחיי, שעלי לעשות משהו, שמעולם לא עשיתי ומעולם לא אעשה...אולי לשדוד בנק? הרי אני הולכת לעבור שינוי חיצוני ופנימי טוטאלי. אולי בסוף "התהליך" לא ניתן יהיה לזהות אותי כלל.
ואולי להגשים חלומות? לצערי, השעון "מתקתק" ולא ניתן להקציב זמן מדוד ל"הגשמת חלומות". צריך לעשות את זה "תוך כדי תנועה", תוך כדי החיים עצמם, באמצעות נוכחות והנאה מכל רגע נוכחי של "כאן ועכשיו", רגע של אושר וצער, התמודדות, הצלחה או כישלון.
החלום הכי גדול שלי הוא "לשוב משם" בשלום, להציל את המקסימום הטוב מעצמי שאוכל - מבפנים ומבחוץ, לשוב ולהיות חזקה ומאושרת, והעיקר להיות מסוגלת להמשיך הלאה...
***
Let the force be with us!
God bless all the amelo survirvers
or amelo fallen angels!