יום רביעי, 8 ביולי 2009

אני פותחת קומונה בתפוז בעברית - I'm opening a group in hebrew

להלן כתובת הקומונה -
http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=35813

מקווה שהקומונה תהווה מקור תמיכה ומידע ראשוני למתמודדים עם הגידול.
בהמשך מקווה לשתף גם בהמשך הסיפור האישי שלי.
בנתיים מעדיפה להתמקד בשיקום וחזרה לחיים נורמאליים.

I've attached the address of the group -
Hope that the group will be a source of support and basic info for new survivers.
Soon hope to write more about my own way with the tumor.
Currently prefer to concentrate on the recuperation process
and the return to my normal ordinary life.

יום שני, 2 בפברואר 2009

Preparing to new life -מתארגנת לחיים חדשים, לשביל חדש להלך בו...

Please leave me alone....
Want my life, peace and quet back...

Please leave my fibula and hip
and stay away from my jaw and joint...

I wanna be free again....

Why and for what should I go threw this again?

Why should I learn my lessons by hard way?

***

אנא עזבו אותי בשקט,
אל תגעו בי, אל תרעישו במזדרונות נשמתי.

החזירו לי את השקט והשלווה שלי...

אל תקחו לי את הפיבולה ולא את עצם האגן..
אל תגעו לי בפנים והתרחקו מהמפרק שלי!!!!

אני רוצה את החופש שלי בחזרה.

מדוע עלי ללמוד את השיעורים שלי בדרך כל כך קשה?!!!

יום שישי, 30 בינואר 2009

***
I've never done this before, I've never written a blog, specially in English.
However I feel that it is not only important for me personally but also for people, that are dealing or will ever deal with Ameloblastoma or similar struggle or jorney in Israel and all over the world.
I still have a little difficulty with defining this "gift", that had fallen on my head and is about to change me and everything in my life.
I have still not decided if it will be a struggle, jorney or war,
but I hope that eventually at the "end" of "this" -
firstly, I will survive
secondly, I'll save the best of my out and inside self
will be happy, strong and fulfill my destiny.
***
מעולם לא ניהלתי בלוג ולא שאפתי לכך. אף על פי כן, בילדותי ניהלתי יומנים ועד עצם היום הזה השתדלתי לנהל יומני חלומות. מקווה שזה יהיה לי לעזר.
אני חשה שעלי לכתוב, לא רק בשביל עצמי, אלא בשביל כל אותם האנשים בארץ ובעולם, שמתמודדים או יתמודדו עם אמלובלסטומה או התמודדות מורכבת דומה, שתשנה את כל מהלך חייהם ואולי אף תגרום למחיקת ה"שאני" הנוכחי שלהם ולבניית "אני" חדש, שעמו צריך ללמוד לחיות מחדש.
למעשה, אני מרגישה, שאני עומדת לחוות לידה מחדש. אני נוטה להתבדח על כך עם חבריי. יתכן וזהו הרגע בחיי, שעלי לעשות משהו, שמעולם לא עשיתי ומעולם לא אעשה...אולי לשדוד בנק? הרי אני הולכת לעבור שינוי חיצוני ופנימי טוטאלי. אולי בסוף "התהליך" לא ניתן יהיה לזהות אותי כלל.
ואולי להגשים חלומות? לצערי, השעון "מתקתק" ולא ניתן להקציב זמן מדוד ל"הגשמת חלומות". צריך לעשות את זה "תוך כדי תנועה", תוך כדי החיים עצמם, באמצעות נוכחות והנאה מכל רגע נוכחי של "כאן ועכשיו", רגע של אושר וצער, התמודדות, הצלחה או כישלון.
החלום הכי גדול שלי הוא "לשוב משם" בשלום, להציל את המקסימום הטוב מעצמי שאוכל - מבפנים ומבחוץ, לשוב ולהיות חזקה ומאושרת, והעיקר להיות מסוגלת להמשיך הלאה...
***
Let the force be with us!
God bless all the amelo survirvers
or amelo fallen angels!